הגדרות המונח 'תיירות אקולוגית' נטבע בשנת 1983 על ידי האדריכל, פעיל הסביבה ויועץ התיירות המקסיקני Hector Ceballos-Lascurain. למונח אין הגדרה מוסכמת כלל-עולמית אלא הגדרות רבות, אשר המקובלת שבהן, משנת 1990, היא זו של 'האגודה העולמית לתיירות אקולוגית': "תיירות אחראית באזורים טבעיים, השומרת על הסביבה ומשפרת את רווחת התושבים המקומיים".   הגדרת הארגון 'תיירות אקולוגית אוסטרליה', המוביל העולמי בתחום זה, הנה: "תיירות... המתמקדת בחוויית אזורים טבעיים באופן המטפח הבנה, הערכה ושימור סביבתי ותרבותי".   הגדרה מקובלת נוספת, מורחבת יותר, היא זו אשר אומצה בשנת 1996 על ידי 'האיגוד העולמי לשימור': "תיור וביקור אחראי (מבחינה סביבתית), באזורים טבעיים, למטרות הנאה והערכה של הטבע (וכל מרכיב תרבותי נוסף, מהעבר וההווה) באופן המקדם שימור, ממזער השפעה שלילית של מבקרים ויוצר הזדמנויות למעורבות פעילה ומתגמלת כלכלית-חברתית של התושבים המקומיים".      העדר הגדרה אחת, מוסכמת, למונח 'תיירות אקולוגית', נובע, ככל הנראה, מריבוי בעלי העניין, ההיבטים והאינטרסים המעורבים בתחום - כמו גם הקושי להבהיר ולהבין את המושג 'פיתוח בר קיימא'. צולם ע"י: גילי סופר

על אף העדר הגדרה מוסכמת אחת לתיירות אקולוגית, ישנן ארבע מטרות משותפות: 

מטרות התיירות האקולוגית:

1.      שימור, הגנה וטיפוח הסביבה

2.      שיפור רווחה כלכלית ותרבותית של הקהילה

3.      העצמה והעשרת חווית המבקר

4.      רווחיות עסקית וכדאיות כלכלית

------------------------------------------------------------

עקרונות

1. מזעור השפעה שלילית על הסביבה הטבעית, התרבותית והחברתית

על מנת להבטיח, לאורך זמן, את יכולת המשיכה של המשאבים עליהם תתבסס התיירות, יש לדאוג למזעור השפעותיה והשלכותיה על הסביבה. כלומר, יש

לדאוג שהפעילות התיירותית תפגענה כמה שפחות בשלמות ובריאות המערכת האקולוגית, ברצף האקולוגי והשטחים הפתוחים, בבתי הגידול, במינים של חי

וצומח (בייחוד כאלה שבסכנת הכחדה) ובאתרים ארכיאולוגים והיסטוריים. כמו כן, יש לדאוג כי התיירות תכבד את הפרטיות, הכבוד, הזכויות והצרכים של

התושבים המקומיים והסוגים השונים של המבקרים.

2. הספקת תועלות ישירות לשמירת הסביבה הטבעית והתרבותית

מלבד מזעור השפעות שליליות על הסביבה, על התיירות האקולוגית לשמש גם כמנוף לשמירת הסביבה, כלומר, לסייע לה כלכלית, פיזית, פוליטית וכדומה,

שכן הנה אחת מהפעילויות הבודדות המצדיקה שימור (ולא הוצאה ו/או עיבוד) של משאבי הסביבה. התיירות יכולה, לדוגמא, להקצות כוח אדם ותקציבים

לפעילויות שימור,להגביר את מודעות הציבור לנושאי הסביבה וליצור לובי פוליטי למען שמירת הסביבה.

3. הספקת הזדמנויות ותועלות כלכליות ותרבותיות לתושבים המקומיים

בנוסף לתרומתה לסביבה הטבעית והתרבותית, התיירות יכולה גם להועיל לסביבה האנושית בה היא מתרחשת; התיירות יכולה לספק לתושבים המקומיים

תועלות כלכליות (כגון: יצירת מקומות עבודה וגיוון מקורות פרנסה, הגברת מחזור הכסף בקהילה, פיתוח תשתיות, מתקנים ושירותים קהילתיים) ותועלות

תרבותיות (כגון: הקניית ידע וכלים יישומיים והגברת הגאווה בקהילה, בתרבויות ובמסורת המקומית).

4. טיפוח הבנה, הערכה ואחריות כלפי הסביבה, התרבות והקהילה המקומית

תנאי בסיסי לכך שהתיירות תמזער את נזקיה ותתרום באופן מרבי לשמירת הסביבה ולרווחת התושבים המקומיים, הנו מודעותם הגבוהה של בעלי העניין

בתיירות, לחשיבות שימור המגוון הביולוגי והתרבותי ולתפקידם המרכזי של תושבים בשימור זה. המודעות הגבוהה, תוביל להבנה, אכפתיות, לקיחת אחריות,

מחויבות והתחשבות בסביבה, בתרבות ובקהילה המקומית.

5. הגברת השימוש בבסיס מידע סביבתי וחברתי ובתוכניות ניטור ארוכות טווח

לצורך הגברת המודעות הסביבתית של בעלי העניין בתיירות ולצורך קיום תהליכי תכנון, פיתוח, ניהול ושיווק יעילים ומועילים, יש לבססם על ידע רב ונרחב ככל

האפשר. לשם כך,יש להגביר את פעולות המחקר, הניטור וההערכה של הסביבה - על היבטיה הכלכליים, תרבותיים ואקולוגיים - ואת השימוש והיישום של

מחקרים אלו.

6. הספקת חוויות חיוביות ומעשירות למבקרים ומארחים כאחד

בכדי שיעד או אתר תיירות יהפוך למשמעותי, יש לספק למבקריו חוויות איכותיות, ייחודיות ומרגשות. לצורך הספקת חוויות שכאלו באופן קבוע ומתמשך, על

החווית להיות חיוביות גם למארחים - מאחר ומלאכת האירוח הנה טובענית ושוחקת ביותר לאורך זמן.

7. שיתוף כלל בעלי העניין בתהליכי התכנון, פיתוח, ניהול ושיווק של התיירות האקולוגית

מאחר ומטרות התיירות האקולוגית כוללות היבטים אקולוגיים, תרבותיים וכלכליים, יש לערב ולשתף בתהליכי התכנון, פיתוח, ניהול ושיווק של תיירות זו, את

מירב ומגוון בעלי עניין: רשויות מקומיות, תעשיית תיירות, קהילות מקומיות, גופי שימור ושיקום, ממשלה, ארגונים לא ממשלתיים, מוסדות מחקר וחינוך ועוד.

בייחוד נדרש שיתוף התושבים ומפעילי התיירות המקומיים, כבר בתחילת תהליך התכנון, על מנת להבטיח תוצאות מיטביות.

8. רווחיות וכדאיות מסחרית

מיזם תיירותי אינו יכול להיות בר קיימא אם הוא נשען כלכלית על תרומות ומענקים – מכיוון שבמידה ותופסק התמיכה, יהפוך לאבן שאין לה הופכין ובכך יגרום

לבזבוז אדיר של הון,זמן, כוח עבודה ומשאבים. על כן, יש להבטיח כי המיזמים התיירותיים הנם בעלי כדאיות מסחרית ומקורות רווח הולמים.

יש לציין כי גם יישום כל העקרונות, באופן המיטבי ביותר, אינו יכול לבטל את ההשפעות השליליות שיש לתיירות האקולוגית על הסביבה והחברה

בה היא מתרחשת. שכן, בדומה לתיירות 'הקונבנציונאלית', התיירות האקולוגית הנה פעילות אנושית וכלכלית, הצורכת את משאבי הסביבה והחברה

למטרות תועלת ורווח.   

------------------------------------------------------------

מטרות של תיירות בת קיימא

1. יישומיות כלכלית – להבטיח את היישומיות והתחרותיות של יעדי ומיזמי תיירות, כך שהנם יכולים להמשיך לשגשג ולספק תועלות בטווח הרחוק.

2. שגשוג מקומי – למקסם את התרומה של תיירות לשגשוג הכלכלי של היעד המארח, כולל החלק של ההוצאות של התייר שמוחזרות לכלכלה המקומית.

3. תעסוקה איכותית – לחזק את מספר ואיכות מקומות העבודה המקומיות שנוצרות ותומכות בתיירות, כולל רמת התשלום, תנאי השירות ונגישות לכל ללא הפלייה בין מינים, גזעים, מוגבלות או בדרכים אחרות.

4. צדק חברתי – לשאוף לתפוצה רחבת היקף והוגנת של תועלות כלכליות וחברתיות מתיירות בקהילה המארחת כולה, כולל שיפור ההזדמנויות, ההכנסה והשירותים למיעוטי יכולת.

5. שביעות רצון המבקר -  לספק חוויה בטוחה, מספקת ומשביעת רצון למבקרים, הזמינה לכולם ללא הפלייה בין מינים, גזעים, מוגבלות או בדרכים אחרות.

6. שליטה מקומית – להעסיק ולהעצים קהילות מקומיות בתכנון וקבלת החלטות בנושא ניהול ופיתוח עתידי של תיירות באזורם, תוך ייעוץ עם בעלי עניין אחרים.

7. רווחת קהילה – לתחזק ולהגביר את איכות החיים בקהילות מקומיות, כולל חיזוק המבנים החברתיים והגישה למשאבים, שירותים ומערכות תומכות חיים ולהימנע מכל צורה של דרדור או ניצול חברתי.

8. עושר תרבותי – לכבד ולטפח את המורשת ההיסטורית, האותנטיות התרבותית, המסורות והייחודיות של הקהילה המארחת.

9. שלמות פיזית – לתחזק ולהגביר את האיכות הנופית בעיר ובכפר ולהימנע מפגיעה חזותית ופיזית של הסביבה.

10. מגוון ביולוגי – לתמוך בשימור אזורים טבעיים, בתי גידול ובעלי חיים ומזעור הפגיעה בהם.

11. יעילות שימוש במשאבים – למזער את השימוש במשאבים נדירים ולא מתחדשים בפיתוח ותפעול מתקנים ושירותים תיירותיים.

12. טוהר סביבתי – למזער את זיהום האוויר, המים והקרקע וייצור של פסולת ע"י מיזמי תיירות ומבקרים.

-----------------------------------------------------------

גודלה הניכר של תעשיית התיירות וקצב צמיחתה המהיר בעולם ובישראל, יוצרים בעת ובעונה אחת, הזדמנויות ואיומים עבור הסביבה הטבעית והתרבותית-

חברתית בה היא מתרחשת.

הזדמנויות

ברמה הכלכלית, מספקת התיירות הזדמנויות לפיתוח עסקי ומקור פרנסה והכנסה עבור תיירנים, מנהלי אזורים מוגנים, תושבים, רשויות ועוד. היא עשויה גם

להעלות את ערך הנכסים ולהביא לחיזוק האוכלוסייה המקומית.  

ברמה החברתית, מפתחת התיירות תשתיות ושירותים קהילתיים ומספקת הזדמנויות לבילוי, לימוד והעשרה. ביכולתה לתרום להגברת הרגשת שייכות וגאווה

מקומית, להוות אמצעי לקידום השגת שלום ושיווין בין מינים ותרבויות ולהביא לשיפור בתנאי המחייה ואיכות החיים.

ברמה האקולוגית, התיירות עשויה לתרום לשימור ושיקום בתי גידול ומיני צמחים ובעלי חיים, שיקום נופי וטיפוח אתרי טבע, תרבות ומורשת.

איומים

ברמה הכלכלית, עשויה התיירות לגרום לגזילת משאבי קרקע ובריחת כוח אדם והכנסות מכלכלה מקומית. כמו כן, עשויה להביא ליצירת כלכלה מקומית חד

גונית, התלויה בתעשייה העולמית ו/או המסוגלת לספק מקורות תעסוקה המוגבלים מבחינת שכר ויכולת התפתחות של העובדים.

ברמה החברתית, עשויה התיירות לגרום לצפיפות, מפגעי רעש, מפגעים אסתטיים, צמצום המרחב הציבורי, הגבלת נגישות הציבור למשאבי טבע, תרבות ונוף,

שחיקה ומסחור של תרבויות, איבוד זהות מקומית ופגיעה בהרמוניה קהילתית, זנות, אלכוהוליזם ואלימות. זאת, לדוגמא, כתוצאה משיווק מסיבי וממוקד של

יעדי תיירות נבחרים, העדר הגבלת כניסות ופעילויות של מבקרים ומתן מענה לצורכי מבקרים על חשבון צורכי התושבים.

ברמה האקולוגית, עשויה התיירות לגרום לצמצום המגוון והשפע הביולוגי והשטחים הפתוחים, לפגיעה בבריאות ושלמות בתי הגידול, ברצף ותקינות התהליכים

האקולוגיים ובאיכות הקרקע, המים והאוויר. זאת, לדוגמא, כתוצאה מהטמנה בלתי הולמת של אשפה ושפכים, זיהום מקורות מים מבנייה, זיהום אוויר

מתחבורה, זיהום קרקע משמנים ודלקים וזיהום רעש מבתי מלון ואוניות. כלומר, לתיירות יכולת של הרס-עצמי; להרוס את המשאבים עליהם מתבססת. על מנת

למנוע הרס זה, יש לפתח את התיירות באופן בר קיימא. תיירות בת קיימא באזורים טבעיים הנה התיירות האקולוגית.

------------------------------------------------------------

נתונים

------------------------------------------------------------

 מושגי יסוד

'אג'נדה מקומית  21'

בכינוס שהתקיים ב-1994 בעיר אאלבורג שבדנמרק בחסות האו"ם, התגבשה הסכמה רחבה על כך שבעיות סביבתיות קשורות לבעיות חברתיות וכלכליות ויש

לפעול בבסיס משותף על מנת לפתור אותן. שורשן של הבעיות הוא ברמה המקומית, ולכן יש להתחיל בפרויקטים מקומיים. כך נולד המושג סדר יום מקומי

למאה ה- 21 Local Agenda 21 ), לפיו הפתרון לבעיות יכול להתקיים רק תוך שותפות מלאה בין שלושת המרכיבים של החיים העירוניים: הרשות המקומית,

התושבים והמגזר העסקי המקומי. עבודה משותפת של שלושת מרכיבים אלו בגיבוש החזון היישובי, בניית תוכניות פעולה המבוססות על החזון ויישומן, הם

הערובה להצלחה.

'אזורים מוגנים' ראו 'שמירת טבע'

'אנרגיה אלטרנטיבית'

מקורות אנרגיה אלטרנטיביים לדלקים מאובנים בלתי מתחדשים (פחם ושמן) כגון אנרגיה סולרית, הידרולית ורוח.

'אקולוגיה'

לימוד יחסי הגומלין בין אורגניזמים לבין עצמם ובין האורגניזמים לבין סביבתם הביוטית והא-ביוטית.

'ביוספרה'

ה"ביוספרה" היא המעטה החי של כדור הארץ. ראו גם 'שמורות ביוספריות'

'השורה-התחתונה-המשולשת' (triple-bottom-line)

קונספט שפירושו מדידת ההצלחה של תעשיית התיירות לא רק במונחים כלכליים מסורתיים, אלא גם בביצועים אקולוגיים וחברתיים, ובהתאם, יש להשיג

בעת ובעונה אחת, קיימות כלכלית, קיימות תרבותית וקיימות אקולוגית.

'טביעת רגל אקולוגית'

מידה המייצגת בק"מ את שטח הקרקע היצרני, הנדרש לקיום רמות עכשוויות של צריכת משאבים ע"י אדם/אוכלוסייה.

'כושר נשיאה אקולוגי'

השלב שבו יכולתו של בית גידול לספק משאבים לכלל האוכלוסיות המתגוררות בו, אינו עובר את הסף שהמשאבים מכלים את עצמם ו/או את מגוון המינים.

'מגוון ביולוגי'

המונח מגוון ביולוגי, Biodiversity, מתאר את שונות החיים הגדולה על פני האדמה. מדובר על מגוון האורגניזמים (יצורים חיים) מכל מקור (יבשתי, ימי, מימי

 או אחר ומגוון המערכות והתהליכים האקולוגים התומכים באורגניזמים אלו. המונח כולל את:

o   המגוון התוך מיני (מגוון גנטי בין פרטים בני אותו מין)

o   המגוון בין המינים (מגוון המינים, הסוגים, המשפחות וכדומה)

o   מגוון המערכות האקולוגיות ויחידות הנוף האקולוגיות, על עושר בתי הגידול והתהליכים האקולוגים הטבעיים המתקיימים בהן. 

כיום מוגדרים בעולם כ- 1.7 מליון מינים, אך מספרם של כלל המינים המצויים בעולם עדיין לא ידוע, וההערכה היא שקיימים בעולם כ-14 מליון מינים. עד כה

אין מידע כמותי על מורכבות בתי הגידול, המערכות האקולוגיות ויחידות הנוף.

'מערכת אקולוגית'

האינטראקציה בין מכלול דינאמי של מרכיבים דינאמיים - צמחים, בעלי חיים, פטריות, וקהילות של מיקרו אורגניזמים - וא-ביוטיים - מים, קרקע, אוויר – בשטח

נתון.

'שמירת טבע'  ו 'אזורים מוגנים'       

שמירת טבע הנה הכרחית להבטחת חיותם לאורך זמן של אזורי טבע מוגנים. שמירת טבע מוגדרת כ "שמירת איכות הסביבה והמשאבים הפיזיים (כגון: דלק

מאובן), ביולוגיים (כגון: יער גשם), ותרבותיים (כגון: שרידים ארכיאולוגיים). 'שמירת טבע' בשימוש המדעי המודרני, הנו "ניהול שקול של הביוספרה, המתחשב

באילוצים חברתיים-כלכליים, המאפשר אספקת מוצרים ושירותים עבור האדם מבלי לפגוע בשונות המערכות הטבעיות, והמכיר באופי הדינמי של המערכות

הביולוגיות". הדרך הטובה והמקובלת ביותר ברחבי העולם לשמור על הטבע, הנה על ידי ייסוד או הכרזת אזורים כ 'מוגנים'; אזורים שבהם התיישבות אנושית

ופעילות כלכלית במרביתם, אם לא בכללותם, נעדרות. 'אזור מוגן' מוגדר על ידי הארגון השימור העולמי (IUCN, 1994) כ: "אזור של יבשה או ים המוקדש

לשמירה ותמיכה בשונות הביולוגית, ובמשאבים הטבעיים והתרבותיים המקומיים, והמנוהל באמצעים חוקיים או אחרים".

אזורים מוגנים אינם רק "בלתי מופרים", "בראשיתיים" או "פראיים", אלא, כלל האזורים בעלי רמות טבעיות שונות - כולל אלו שהנם מעשה ידי האדם. האיגוד

העולמי לשימור,  ה – IUCN דירג אזורים מוגנים לרמות הבאות:

1)      אזור המנוהל עבור מדע או הגנה על טבע בראשיתי (שמורת טבע)

2)      אזור המנוהל בעיקר עבור הגנה על מערכות אקולוגיות ונופש (גן לאומי)

3)      אזור המנוהל בעיקר עבור שימור מאפיינים טבעיים ייחודיים (אתר עתיקות)

4)      אזור המנוהל בעיקר עבור שימור של בית גידול או מין ביולוגי (קני נשרים)

5)      אזור המנוהל בעיקר לשימור והגנה של נוף יבשתי או ימי (דיונות)

6)      אזור המנוהל בעיקר עבור שימוש בר קיימא של מערכות אקולוגיות (נחל)

'שמורה ביוספרית'

השמורה הביוספרית הנה ישות מרחבית, בעלת מעמד סטטוטורי, המכילה מרכיבי נוף טבעי ואנושי, כיחידת התייחסות אחת, הקושרת את שני הצדדים.

השמורה מהווה כלי להשגת איזון בין המטרות הנוגדות של שימור המגוון הביולוגי ופיתוח כלכלי, תוך שמירה על ערכים תרבותיים. רעיון השמורה הביוספרית

נולד בשנת 1974 על ידי אונסק"ו (UNESCO) במסגרת תכנית "אדם וביוספרה" (MAB) וכיום ישנה רשת עולמית של למעלה מ- 400 שמורות. מטרות

השמורה הביוספרית:

1)      שימור משאבים ביולוגיים וגנטיים גלובליים המייצגים את המערכת האקולוגית שבה מצויה השמורה.

2)      שימור תרבויות מקוריות ועיסוקים מסורתיים של התושבים המקומיים.

3)      חקר המערכת הטבעית ללימוד מרכיביה לצורך שימור משאביה.

4)      ייעול ניהול משאבי הטבע לשיפור מצבם הכלכלי של התושבים מבלי לפגוע במשאבים אלו.

'תיירות'

תיירות הנה יציאה מהשגרה ומהסביבה היומיומית שלנו, לזמן מוגבל ולשם מטרות שונות, כגון: בילוי עם חברים, משפחה, פעילויות ספורט ואתגר, לימודים,

קניות ועסקים. התיירות בבסיסה הנה צורך אנושי לראות ולחוות משהו שונה וחדש, משהו שניתן לצלם, לכתוב עליו ולהיזכר בו. 

'תיירות בת-קיימא' (Sustainable Tourism)

התיירות הנה מקור הכנסה עיקרי למדינות רבות, אולם, באותה העת, בעלת השפעה חמורה על הסביבה; גורמת לתהליכים שליליים, כגון: הרס נוף, זיהום

מים, אוויר וקרקע, ומסחור תרבויות. במידה והשפעות אלו תמשכנה, תיירות הנה בסכנה להיהפך לתהליך של הרס-עצמי; פעילות ההורסת את המשאבים אשר

עליהם היא מתבססת. אי לכך, על מנת להבטיח תועלות כלכליות-תרבותיות-אקולוגיות ארוכות טווח מתיירות, יש לפתחה באופן בר קיימא. תיירות בת-קיימא,

הנה ע"פ 'הארגון העולמי לתיירות' (WTO), תיירות שבה "צרכים כלכליים, חברתיים ואסתטיים מסופקים, בזמן שהשלמות התרבותית, תהליכים אקולוגיים

חיוניים, שונות ביולוגית, ומערכות תומכות-חיים, נשמרים". במילים אחרות, תיירות בת קיימא הנה תיירות המשתמשת באופן מושכל ואחראי במשאביה הטבעיים

(בע"ח, צמחייה, גופי מים) והתרבותיים (אנשים, שרידים ארכיאולוגיים), כך שהפוטנציאל הכלכלי של המשאבים נשמרים לאורך זמן ולדורות הבאים.

'תיירות אקולוגית' (Ecotourism)

פעמים רבות, נחשבים בשגגה סוגים שונים של תיירות טבעית כברי קיימא, למרות שבפועל פוגעים בסביבה. לדוגמא, 'תיירות טבעית', 'תיירות אתגר', ו 'תיירות

אלטרנטיבית', מתרחשים בסביבה טבעית, אולם, עלולים לכלול פעילויות הרסניות (כגון: הליכה באזורים רגישים) ולהתעלם מצרכיהם הסוציו-אקונומיים של

הקהילות המקומיות. תיירות אקולוגית, לעומת זאת, הנה בת קיימא שכן שואפת לסייע לשמירת טבע ולקהילות המקומיות. כפי שהוגדרה על ידי ה - TIES (The

 International Ecotourism Society) תיירות אקולוגית הנה: "תיור אחראי באזורים טבעיים, השומר על הסביבה ומשפר את רווחת התושבים המקומיים".

כלומר, זוהי תיירות המתחשבת בעת ובעונה אחת בצרכים ואינטרסים אקולוגיים: בריאות וחיוניות בתי גידול, ומגוון ושפע ביולוגי, כלכליים: יצירת מקורות

פרנסה והעלאת רמת הכנסה של תושבים מקומיים, ותרבותיים: פיתוח מוקדי הכשרה, העשרה ובילוי וחיזוק תחושות שייכות וזהות של תושבים מקומיים.

'תיירות אקולוגית-קהילתית' (Community-based Ecotourism)

מושג זה מדגיש את חשיבות המעורבות ורווח התושבים המקומיים מתיירות אקולוגית. יוזמה של תיירות אקולוגית-קהילתית, אם כן, הנה "יוזמה בבעלות או

בהנהלת הקהילה, ומערבת מתחילתה, השתתפות וקבלת רווחים על ידי התושבים המקומיים".

'שנת התיירות האקולוגית העולמית'

בשנת 2002 הוכרזה על ידי האו"ם כ "שנת התיירות האקולוגית העולמית". שני הארגונים המרכזיים האחראיים לשנת התיירות האקולוגית,  'הארגון העולמי

לתיירות'  (WTO) ו 'התוכנית הסביבתית של האו"ם' (UNEP), עשו זאת על מנת לפתוח דיון רחב לגבי התרומה הפוטנציאלית של תיירות אקולוגית לפיתוח בר

קיימא ולהחליף מידע בנושא שיטות והפקת לקחים אשר נלמדו במהלך תכנון, פיתוח, ניהול ושיווק של תיירות אקולוגית.